הפעילות בתחום זה כפופה ( גם ) למערכת מסועפת של נורמות תכנוניות ושל כללים המסדירים את השימושים המותרים במקרקעין . בישראל, החוק העיקרי העוסק בכך הוא חוק התכנון והבניה, התשכ"ה ‑ 1965 . לפי חוק זה, אין די בכך שהבונה יהיה בעל זכויות קניין בקרקע שבה הוא מעוניין לבנות . על הבנייה להיעשות גם בהתאם לתכנון הסביבתי הכללי, ובכלל זה להבחנות בין אזורי מגורים לאזורי מסחר ותעשייה, למגבלות החלות על גובהם של בניינים, לשמירת שטחים לשימושים ציבוריים ועוד . בתקופות קדומות, לעומת זאת, אדם יכול היה לבנות במקרקעיו כחפצו, בעיקר בהתחשב בעובדה שהשטחים הבנויים היו ממילא מצומצמים בהרבה . יתר על כן, המציאות היומיומית של סיפורי התנ"ך - לפחות בתקופת האבות - היתה של אנשים נודדים, היכולים להקים אוהלים, מעת לעת, גם בקרקעות לא להם . מעניין להצביע על הקשרים שונים שבהם הגבולות הראויים לבנייה או המגבלות החלות עליה מצאו את ביטוים בסיפורי המקרא . הדוגמה המפורסמת מכולן היא, כמובן, מגדל בבל . בני החברה האנושית שאחרי המבול החליטו 216 הטעמים שהוצגו לכך היו שניים - הן לבנות "עיר ומגדל וראשו בשמים" . יוקרה ( "ונעשה לנו שם" ) והן חש...
אל הספר