ביקש להשמיד את העם, משה מילא תפקיד של סנגור והציג שורה של טיעונים בתמיכה לעמדתו : "למה יאמרו מצרים לאמור ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים 171 ולכלותם מעל פני האדמה", וכן "זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך" . בשני המקרים בולט הכישרון הסנגוריאלי של הטוענים . אברהם נקט גישה "מדורגת", שבה הוא הלך וצמצם את מספר הצדיקים המינימלי הנדרש כדי להציל את הערים החוטאות . הוא הדין ביחס למשה . כבר עמדו על כך שקריאה צמודה של הכתוב חושפת תחכום רב : אלוהים הטיח במשה - "שיחת 173 אם 172 בעוד משה הזכיר בתשובתו כי מדובר ב"עמך אשר הוצאת" . עמך", כן, לפי התשובה, העם אינו "של משה" אלא "של אלוהים", על מידת הרחמים 174 עם זאת, לא די בכישרון סנגוריאלי . אברהם לא הצליח בסופוהמתחייבת מכך . של דבר להציל את סדום, מאחר שהעובדות טפחו על פניו . בסדום לא היו אפילו עשרה צדיקים . בעניין זה יפה המימרה שהדין נגזר מן העובדות . סיפורו של יונה הנביא, לעומת זאת, מדגים תפקוד של קטגור שלא היה שבע רצון מן ההחלטה לחוס על העיר שעל חורבנה הוא עצמו הודיע קודם לכן בשם 176 175 תסכולו של יונה היה רב כל כך עד כי הכריז : "טוב מותי מחיי" . אלוהים . ...
אל הספר