מן הדברים הוא ברור : משפט אינו יכול להיות מבוסס רק על חוקים צודקים במישור העקרוני ועל אישיותו המוסרית של השופט . הוא נדרש להיות מבוסס על הליך שבו ניתנת לבעלי הדין הזדמנות להשמיע את טענותיהם והראיות נבדקות בו באופן מדוקדק . דרכי בירור אלה מוצגות כאידיאל נכון גם כאשר השופט הוא יודע כול . קל וחומר שהן נדרשות כאשר השופטים הם בשר ודם . בירור מדוקדק של העדויות נדרש גם כאשר הנחת המוצא היא שהעדים מכוונים עצמם לדבר אמת . גם מי שמעיד אמת על ‑ פי תפיסתו הסובייקטיבית או על ‑ פי כושר התפיסה שלו את האירוע יכול לטעות . עם זאת, ההתמודדות עם קביעת ממצאים עובדתיים היא מורכבת עוד יותר - לנוכח האפשרות שעד 143 או עדים מסוימים יעידו דברי שקר במכוון, משיקולים זרים כאלה או אחרים . התורה מייחסת חומרה מרבית לעדות שקר . הציווי הוא שלעד שקר יש לעשות "כאשר זמם לעשות לאחיו", והדיון בנושא נחתם במילים קשות : "ובערת הרע 144 אף על פי כן, עדי שקר הם חלק ממציאות החיים . הדוגמה המובהקתמקרבך" . ביותר לכך היא משפטו של נבות היזרעאלי, שבו המזימה הצליחה על בסיס 145 במבט היסטורי ניתן להוסיף,עדויותיהם של מי שכונו במפורש "בני בלי...
אל הספר