באחד הפרקים הקודמים תיארתי את הנושא של מבחני כבוד כמפתח לחינוך לאמון דווקא בנקודה הרגישה של מבחנים, והראיתי כיצד בישיבה התיכונית למדתי להיות ילד אמין שאיננו מעתיק במבחנים . קשה מאוד לחנך לאמינות כשאין יחסי אמון בין השטח לבין המטה . כיצד מייצרים אמון כזה ? ראשית, כשאנו אומרים למנהלים או למורים שאנחנו רוצים לשמוע מה יש להם להגיד, עלינו לשכנע אותם שאנחנו באמת מעוניינים בכך ושנלמד מדבריהם . אנשי חינוך רבים התרגלו לכך שמבקשים מהם לדבר, אבל לא באמת שומעים אותם . לאורך השנים הם התחילו להגיד את מה שאנשי המטה רוצים לשמוע, וזה הרגל שקשה מאוד להיפטר ממנו . אם מנהלים ומורים ידעו שהם לא יענשו על אמירת אמת, גם כשהיא קשה וכואבת, הם יבינו שכדאי להם להציג את האמת לאמיתה . אם מנהלים לא ירגישו שעוקבים אחריהם ומפקחים עליהם אלא שמאמינים להם, הם יבינו שאמירת האמת היא האופציה המועדפת . אם מנהלים ומורים יוזמנו באופן שגרתי לישיבות מטה במשרד החינוך וקולם יישמע בקבלת החלטות, הם יבינו שדעתם חשובה, נשמעת ומשפיעה . שנית, יש ליצור בתוך המערכת מנגנונים של השמעת קולות מהשטח : הן באמצעות ביקורי פתע, שמונעים הכנות מיותר...
אל הספר