3. יחסו הדיאלקטי של רש"ז לשכל האנושי

338 חיוב השכל ושלילתו בהגותו של ר' שניאור זלמן מלאדי בשפה הקבלית בחינת ממלא כל עלמין . הנפש הבהמית והנפש האלוהית משתמשות בשלושה כלים : מחשבה, דיבור ומעשה ; הכלי האינטלקטואלי הוא הגבוה ביותר . עמדה זו יכולה להסביר את אהדתו הרבה של רש"ז ללימוד גמרא והלכה בסגנון אנליטי- "ליטאי", את דרישתו לעיסוק שכלתני ומעמיק בקבלה וחסידות, ואת המלצתו הנמרצת להשקיע מאמצים בהתבוננות שכלית . בהתאם לכך רש"ז מצייר את אחרית הימים כזמן שבו תגדל ההשגה השכלית ותהיה אפשרות להבין בשכל דברים שכיום לא ניתן להשיגם . השכל, אם כן, הוא אחת הבשורות הגדולות של העידן האסכטולוגי, והדבר מלמד על מקומו החשוב בעיני רש"ז . עמדה זו תואמת את דבריו על כך שבתקופת הנבואה, המקבילה מבחינות רבות לזמן הגאולה, היה לכל מצווה הסבר שכלי, אלא שירידת הדורות הביאה להעמדתן על אמונה בלבד . ברם, אהדתו הרבה של רש"ז לשכל האנושי תקפה רק כשהוא פועל במסגרת האמונה והמסורת, או תחת הנחיית הנפש האלוהית . מאחר שהשכל שייך מעצם בריאתו לעולם החומר והקליפה, פעולה "חופשית" שלו תעצים פרספקטיבה שקרית זו . בהתאם לכך, כפירה וספקנות הן תולדות אינטלקטואליות של השכל ה"ח...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן