פרק יז : היבטים אנטי - רציונליסטיים של ההתבוננות 319 כי ענין החכ' [ החכמה ] באלקות הוא התפיסא וההשגה ביטול הנבראים למקור חוצבם ושהוא ית' [ יתברך ] מחיי' [ מחייה ] ומהוה מאין ליש נמצא ג"כ [ גם כן ] החכ' המשגת ביטול הנבראים היא מבחינת נוגה . שהרי אין משגת אלא יש 2 ודבר אך הוא טוב שבנוגה, שהרי עיקר השגתה היא הביטול שלהם למקורם . עיסוק שכלי באלוהות שייך לקליפת נוגה גם כאשר האדם עושה עם שכלו את הדבר הנכון ביותר, דהיינו "השגת ביטול הנבראים לבורא", ו"שהוא מהווה אותם מאין ליש" . גם את ההתבוננות עצמה, שבה אדם מפנים ערכים אלה, רש"ז משייך לקליפת נוגה . וכאן נשאלת השאלה : מדוע ? אם השימוש בשכל ראוי ונכון, אם ההתבוננות מטמיעה באדם את הפרספקטיבה הנכונה על המציאות, למה רש"ז מגדיר אותה כקליפת נוגה ? יתר על כן, כשאדם עוסק עם שכלו בתורה, רש"ז לא יאמר שזוהי פעילות השייכת "לטוב שבנוגה", אם כן מדוע לגבי ההתבוננות הוא אומר זאת ? כפי שראינו בחלקים הראשונים של הספר השכל שייך לעולם החומר, ולכן הפרספקטיבה הראשונית שלו היא שהעולם קיים כישות נפרדת מהאלוהות ; זוהי כפירה ברורה . אמת, בשעת ההתבוננות פרספקטיבה זו מתה...
אל הספר