3. מיעוט עיסוקו של רש"ז בסבל וייסורים

288 חיוב השכל ושלילתו בהגותו של ר' שניאור זלמן מלאדי של דרך החתחתים שעובד ה' פוסע בה . ברם, לאור מה שראינו מתחילת הפרק ועד כה נדמה שעלינו למצוא הסבר שונה מההסברים שהיו מציעים החוקרים הנ"ל . הוגים וסופרים אקזיסטנציאליסטיים, בני ברית ושאינם בני ברית, נטו להדגיש את הפרובלמטי, הקשה והמסובך בחיים ובדת . בדרך כלל הם צובעים את המציאות בצבעים קודרים ומלנכוליים, ועל כך תהילתם . רש"ז איננו הולך בדרך זו, אבל לא בגלל חוסר מודעות לקשיים ולייסורים, אלא מפני שהוא סובר שלא ראוי להרחיב בתיאורם . מה טעם ומה תועלת יש בחיטוט ובהדגשת הבעיות והסבל, יאמר רש"ז . פעולות אלה רק מגדילות את הבעיות ומעצימות אותן . משל למי שיש פצע בגופו ואין הוא פוסק מלגרדו ; לא ארוכה ולא מרפא יהיו מנת חלקו . הסבל המלווה את עובד ה' גלוי וידוע לפני רש"ז, אך הוא בוחר שלא להתמקד בתיאור הקשיים או להאריך בהתמסכנות 111 לגבי רש"ז ראינו את אופיו הקר, המאופק והסולידי . ייתכן שגם והתבכיינות עליהם . זו סיבה לכך שאין הוא מרבה לגלות רגשות ורואה בחשיפת העולם האמוציונלי משהו לא ראוי . מגמתו היא להתמודד עם הקשיים, ולא "להתחפר" בתוכם ולהאריך בתיאור...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן