2. געגועים, כיסופים וצימאון לה'

284 חיוב השכל ושלילתו בהגותו של ר' שניאור זלמן מלאדי הריחוק דווקא בגלל הקרבה שאליה הם מביאים את עובד ה' . בלימוד תורה, לעומת זאת, לא מתקיימת דינמיקה סיזיפית זו, שכן מדובר בעיסוק אינטלקטואלי ולכן הוא 97 ולומדמשמח ומחיה . רש"ז מביא את הפסוק בתהלים שבו נאמר "אִמְרָתְךָ חִיָּתְנִי", ממנו שחיות ומנוחת נפש באים לאדם מלימוד תורה ולא מהחוויה המיסטית . בתפילה האדם חש את קרבת ה' ואז הרוחניות מורגשת ונחווית בצורה ישירה, מה שגורם לצד 98 החומרי של האדם להצטייר באופן מדאיג ומתסכל . יחסו של רש"ז לחוויה המיסטית בא לידי ביטוי קיצוני בדרוש הבא . רש"ז מדבר על מצב שבו התפילה והדבקות המיסטית כן גורמות לאדם שמחה ועונג . אחרי ככלות הכול, יציאה מעולם החומר ודבקות באין סוף עשויות לגרום לאדם הנאה גדולה מאוד . וכאן עולה השאלה : האם מותר לו לשהות בהנאה זו ולהתענג עליה ? רש"ז מזהיר : "אבל המרווה צמאונו ומתענג בחיי שעה מקרבתו לה' בתפלה שם יש אחיזת חיצוניות 99 אם ויפגֹם את אור החיות של התפלה עד שיתגאה ממש ויתהפך ח"ו מטוב לרע" . התפילה משמשת מעין מבחן לאדם, מדיום שמעמיד אותו על מקומו האמיתי מול הקב"ה, כיצד ניתן ליהנו...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן