228 חיוב השכל ושלילתו בהגותו של ר' שניאור זלמן מלאדי כפי שנראה להלן, רש"ז קובע שבמצב זה האדם תופס את מציאות האל, בחינת "ממלא 4 מדובר על תפיסה המוגבלת ליכולותיו האנושיות- סופיות של האדם . כל עלמין" . אמונה, בניגוד לכך, מוגדרת כהשגת ה' שאינה כפופה למגבלות האנושיות, בחינת "סובב כל עלמין", ובה האדם מגיע לקשר עם מהות הבורא ולא רק עם מציאותו . כך בלשונו של רש"ז : צריך להקדים ההפרש שבין דעת לאמונה כי ענין אמונה אין נופל אלא על דבר שאינו נראה בראית השכל רק צריך להאמין משא"כ [ מה שאין כן ] בחי' [ בחינת ] דעת הוא בחי' ראיי' [ ראיה ] ואין שייך בזה לשון אמונה מאחר שרואה הדבר ונמצא שדעת ואמונה המה שני הפכים בתכלית . 5 המונח "אמונה" מתייחס רק למה שהשכל או ההרגשה הטבעית אינם מסוגלים להגיע אליו . ברגע שדבר מסוים ודאי, "כאילו רואה בראיה חושית", אין להגדירו אמונה אלא דעת : והנה בודאי אין העולם מחיה את עצמו רק הוא כמ"ש [ כמו שכתוב ] ואתה מחיה את כולם ונמצא שבחינה זו לא שייך בחינת אמונה כי הרי השכל מכריח שבודאי אלקות הוא המחיה אותו ומה שנתאמת בראית השכל הרי הוא כאילו רואה עד"מ [ על דרך משל ] בראיה חושיית ...
אל הספר