3. שתיקה ואנטינומיה בהגותם של רש"ז, ר"נ מברסלב וקירקגור

98 חיוב השכל ושלילתו בהגותו של ר' שניאור זלמן מלאדי 98 יוסף וייס מסיקולא יגלה את התרוץ כדי שלא יבוא על קושיא יותר חזקה מבתחילה" . מדברים אלה של רנ"מ : "מהלך מטורף זה של קושיות הולכות וחזקות [ . . . ] הוא עצם מעצמיו ובשר מבשרו של השכל הדיאלקטי, של המחשבה הדיאלקטית, ניתן לומר : של 99 וייס טוען שרנ"מ תפס את החשיבה האנושית כמה שיוצר מהלך המחשבה עצמה" . אינסופי של קושיה ותירוץ, קושיה ותירוץ . זהו "מהלך מטורף" שאי אפשר להיחלץ ממנו בכלים רציונליים, שכן על כל מסקנה ניתן תמיד להקשות קושיות . דברים מעין אלה ראינו קודם אצל רש"ז בשם הבעש"ט ( בלי הטירוף שעליו דיבר וייס ) . ברם, קשה להבין כיצד מצא וייס סימוכין לפירושו בדברי רנ"מ ; בקטע שהבאנו מליקוטי מוהר"ן נאמר שכששאל משה את הקב"ה על גורלו של רבי עקיבא נפל בשכלו תירוץ על קושיה זו . הקב"ה מנע ממנו לומר את התשובה על מנת שיישאר איתה ולא יבוא לקושיה חזקה יותר . הפקודה "שתוק" אינה מבטאת את חוסר היכולת של משה להבין את גורלו המר של רבי עקיבא אלא להפך, מבקשת להשאיר את התירוץ שעלה בדעתו כ"תחנה סופית" של הדיון . פירושו של רנ"מ לפקודה "שתוק" איננו מביא את הקו...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן