ההבחנה הלשונית בין זכר לנקבה ובין יחיד לרבים

129 'רתוקות כסף' — הכנסת עקרונות תאורטיים לדקדוק העברי המְּדַבר, ואין חובה עליו שיבאר לנו אם הרָמוּז זכר או נקבה, כל שכן 214 אבל נהגו בלשון לדבר עליו ולרמוז אותו, במה שאין לו כלי הולדה . אם בלשון זכר או נקבה . כי בכלל — אין אלו הסמנים דבר הכרחי . ולהודיענו זה הראו לנו בקצת, שייסדו מלות שוות לזכר ולנקבה, כמו שהוא העניין באמרנו על דרך משל : 'פעלו', 'פעלתי', 'פעלנו' . ואם היה 215 מצורף לזה שמבואר שאף מצד יסוד הסימן דבר הכרחי, הנה לא סר . הלשון נכון לרמוז על כל גשם וגם על כל נמצא, אם בלשון זכר אם בלשון נקבה . וזה בלשון זכר, מפני שעל כל פנים הוא 'גשם' ו'גוף', 'נמצא' ו'נברא' ו'יש' ו'דבר' . ואם בלשון נקבה, כי על כל פנים הוא 'גופה' או 216 'מציאות' ו'בריאה' . וכן כל הדומה לזה . שתי סיבות מנה כספי לחוסר החשיבות הנודעת להבחנה הלשונית במין הדקדוקי : ( א ) הסימן הלשוני המבדיל נועד להורות על המין הדקדוקי . הוראה זו נתונה לבחירת 217 ( ב ) לכל שם עצם ניתן להתייחס הן כאל הדובר והיא תוספת מקובלת, אך אינה הכרח ; זכר הן כאל נקבה . כאל זכר, משום שכל עצם כלול בקטגוריות המכונות בשם זכר כדוגמת 'גשם', 'גוף', '...  אל הספר