ד י ו ו ח י ם ו ד י ו ו ח י מ ס ע 391 שניהלו שם יהודי המערב, ובחרה לסיים בקריאת התגייסות למאמץ . זאת ועוד, דיווחהּשל פפנהיים מלמד על הקושי בהתמודדות עם העוינות שהפגינו חלק מן הנוכחים כלפי היהודים, עוינות שערערה את תחושת האחווה ששׂררה בין הפעילים במאבק והעמידה את פפנהיים בעמדת מגננה . על רקע זה התעמתה פפנהיים במהלך הדיונים עם לא אחר מאשר וויליאם אלכסנדר קוט האנגלי, אחד מראשי המאבק הבין- לאומי נגד סחר בנשים . בעבר הביעה פפנהיים את הערכתה לפועלו של קוט, אך בקונגרס ב- 1913 הוא הציע הצעה שפפנהיים לא יכלה להסכים אִתה : לגרש נשים מהגרות העוסקות בזנות בחזרה אל ארץ מולדתן ( הליך של רֶפַּטריאציה ) . קוט קידם בעשור הקודם חקיקה מעין זו באנגליה, וכעת קיווה להחיל את העיקרון ברמה הבין-לאומית . פפנהיים התנגדה נחרצות להצעה זו, בראש ובראשונה משום שלהבנתה איימה סכנת הגירוש במיוחד על נשים יהודיות שהיגרו ממזרח אירופה, ועלולה הייתה לפגוע בהן בצורה הקשה ביותר . יתר על כן, אקט הגירוש נגד את תפיסתן של פפנהיים ושל נשים אחרות, שראו בזנות תוצאה של תופעות חברתיות כגון הגירה המונית ועוני, והדגישו את הצורך לסייע לנש...
אל הספר