ה ר צ א ו ת ו נ א ו מ י ם 297 הבלעדית להתנהגותן הבלתי-מוסרית לכאורה, אחריות שאיש כמעט לא הטיל בה ספק, ומעבירה את מוקד הדיון מן המישור האישי למישור החברתי . לפי אמונה רווחת, שפפנהיים מצטטת ודוחה מכול וכול, "נשים הן לא טובות מפני שהן לא טובות" ; במילים אחרות, קיים דבר-מה מהותי בחלק מהנשים שגורם להפקרותן המינית . כנגד דעה זו קובעת פפנהיים בנחרצות כי נשים אינן רעות מטבען, אלא גורמים חיצוניים הם המובילים אותן להידרדרותן המוסרית . במקום להטיל את האשם על הנשים, מציעה פפנהיים להפנות את המבט הביקורתי אל התנאים בחברה המודרנית, אל בעיות מדאיגות בתחומי הדיור, השכר והחינוך, הקשורים קשר הדוק לבעיית המוסר המיני . תנאים אלה, האחראים לדעתה לבעיית ההפקרות המינית, חורגים הרבה מעבר לתחום השליטה של היחיד : הם נמצאים באחריותה של החברה כולה, ובכוחם ומחובתם של מנהיגיה לדאוג לתיקונם . הבנת סוגיית המוסר כסוגיה חברתית הייתה בסיס לדרישות שהציבה פפנהיים מאז ואילך בפני הנהגת הקהילה ועמדה ביסוד העבודה שביקשה לקדם בשנות פעילותה בתחום הרווחה והחינוך . הנחה נוספת שפפנהיים יוצאת נגדה בחלקה העיוני של הרצאתה היא הנחתם של ...
אל הספר