סיכום

המ ע ר כת ה ד רש ני ת | 83 לערב ביצירתיות בין כמה לשונות שדוברת הקהילה הדרשנית . העוסקים באותיות אינם יכולים לעשות זאת מתוך קנאות ללשונם, שכן לשונם, אף אם היא מקודשת, מאבדת את זוהרה המיוחד בעיסוק ממין זה . בהקשר אחר כתב יהודה ליבס דברים דומים על האופי האוניברסלי של היצירתיות הלשונית כמו שהיא משתקפת בספרות היהודית ההלניסטית, בספרות הרבנית, בספר יצירה, בחיי היומיום היהודיים בראשית ימי הביניים ואחר כך בכתביהם של מקובלים 47 ואלה דבריו : יהודים . השקפת ס"י על אופיה האלהי של הלשון עומדת ביסוד התיאוריות והפרקטיקות של היצירתיות הלשונית, הן זו של גלגול האותיות והן זו של היצירתיות הדרשנית [ . . . ] אך מן הראוי לציין כאן שתכונות אלה אינן מיוחדות ללשון אחת מסוימת . זו טבעה של הלשון בכלל, ורוח היא 48 באנוש, ובכך הכירו בדרך-כלל גם המיסטיקאים היהודים . הטענה שהעיסוק באותיות נובע מייחודה של השפה העברית, שבה נברא העולם, או מקדושתו של המקרא — טענה זו מתעלמת מטבעה של האות, שכשהיא עומדת לעצמה היא משתייכת לכמה לשונות . לאורך ההיסטוריה אנו מוצאים שיהודים השתמשו באותיות האלפבית גם כדי לכתוב בלשונות המקומיות ...  אל הספר