0 5 | פר ק ראש ון בחוגים שאינם יהודיים . עדותו של אירינאוס מליון על דיוניו של מרקוס הנוגעים לאותיות מבהירה שכבר במאה השנייה לספירה היה העיסוק באותיות מפותח מבחינה הרמנויטית ומיתית, וכלל שימושי גימטרייה ותמורה, תיאור היווצרות העולמות העליונים וישויות מרכזיות באמצעות אותיות ודרשות מפולפלות המקשרות בין מספרים לאותיות, וההתנגדות החריפה שעוררו דבריו של מרקוס עשויה ללמד על הפופולריות שלו . זאת ועוד, שכיחות דיוני האותיות כבר במאות הראשונות לספירה מקבלת תמיכה ומשנה תוקף מכמה ממצאים שהוצגו במהלך הדברים : א . התנגדות דומה לזו של אירינאוס עולה גם מדבריו של יאמבליכוס הסורי, ומלמדת שפולמוס זה היה רחב מגבולותיו של ההקשר הגנוסטי-נוצרי והתקיים מעט אחר כך גם בחוגים נאו-פלטוניים . ב . טענות דומות לאלו של מרקוס מתגלות בכתבים מנדעיים ובכמה כתבים מנאג חמאדי ומלמדות על תפוצתו הרחבה של העיסוק באותיות בקרב חוגים גנוסטיים, עיסוק שחורג מגבולות דבריו של אדם ספציפי, חשוב ככל שיהיה . ג . 'המסתורין של האותיות היווניות' מלמד כאלף עדים עד כמה היה העיסוק באותיות רווח במאות הראשונות לספירה, שכן חיבור רחב יריעה זה מורה ...
אל הספר