186 חלק ב : תאוריה של אסתטיקה חזותית נדגים את הדבר בעזרת סכין . ילד לומד מהו סכין מתוך התנסות חוזרת עם סכינים . הוא לומד שהסכין מסוכן, ויוצר לעצמו שני זיכרונות קשורים : האחד הוא המושג הסמנטי "סכין", והשני הוא תבנית חזותית כללית הנוצרת 1 . באמצעות מנגנון הפשטה חזותי ומייצגת את ההפשטה הרחבה של סכין זאת מתבטאת בידית אחיזה המחוברת ללהב . מנגנון ההפשטה החזותי יקבע פרופורציה מסוימת בין הידית ללהב בהסתמך על ההתנסות, ואולי גם בהסתמך על מנגנון האפשור ומנגנון המזהה מהי "צורה טובה" . נוסף על כך, יקבע מנגנון זה את הפרופורציות שבין אורך הידית לעובייה ובין אורך הלהב לעוביו, וכן את הגודל הטיפוסי לסכין . המשך ההתנסות בעולם ייצור תבניות משנה לאבות טיפוס משניים, כגון סכין מריחה, סכין דקירה וסכין חיתוך . עוד התנסות יכולה ליצור אבות טיפוס שונים של סכיני חיתוך, למשל סכין לחיתוך לחם, סכין לחיתוך גבינה, סכין לחיתוך ירקות וסכין לחיתוך בשר . אפשר להניח שככל שתגדל ההתנסות בסוגי סכינים ובהבדלים ביניהם, תתגבש בזיכרון סדרה של אבות טיפוס של סכינים . ככל שסדרה זו תהיה עשירה יותר, ירגיש הפרט האוגר את אבות הטיפוס האלה...
אל הספר