האתנוגרפיות המקראיות של מעידו ועינםמ 561׀ לשוטט בשמים, עם חיוך רחב על פניה, בעוד שהמספר נותר לכוד׀ בתא הרכבת למטה . אבל מדוע שוהה המספר בגרמיש ( עיר בבוואריה ) ? המאפיינים האירופיים של שירה של גמולה עולים ביתר שאת : בהקשר זה הוא דומה יותר למנגינת רועים גרמנית ( יודילהיהו ) מאשר למנגינה מזרחית . האם מדובר כאן בניסיון נוסף של עגנון לחשוף את האבסורד הגלום בהשלכה בבסיסן של הקריאות האתנוגרפיות של שיר השירים ? נראה שמה שחיוני יותר, לדידו של עגנון, הוא לשמר את חירותו של השיר ואת חירותו של הדמיון הפרשני . אפשר לשהות בגרמניה ולדמיין את שיר השירים במזרח כפי שאפשר לשכב במיטה בביתם של הגרייפנבכים ולחלום על שיר הלבנה בגרמיש . יתרה מזו, ייתכן שב"יודילהיהו" הגרמני של גרמיש יש גם רמז ליידיש . שירה של גמולה עם ה"ידל" שלו מזכיר גם את 53 היעדר הניקוד של מילותיההמילה היידית ל"יהודי" : "ייד" . העלומות של גמולה מאפשר ללא ספק קריאות שונות . בדומה לנזילות הגאוגרפית והלשונית של החלום והשיר, גם דפוסי המגדר אינם יציבים . המספר מגלם הן את הדוד והן את השולמית העורגת לאהובה : הוא מחזר אחר השיר ומחוזר על ידיו . אם ה...
אל הספר