שיר השירים כרקסר תרבותי 75׀ להרהר בעוצמה הפואטית של שיר שירים . לויזון משווה את היופי׀ הסוחף של פסוקי שיר השירים ל"חִכּוֹ" המתוק של הדוד ( שה"ש ה, 17 בדומה להבחנותיו שלטז ) ומספק הסברים אסתטיים מפורטים . הרדר ב- Lieder der Liebe , לויזון טוען שהדימויים והמטפורות של שיר השירים מוזרים במקצת — קשה להבין באיזה אופן דומה שערה של האהובה לעדר עזים — אבל עלינו לזכור כי האמן המקראי הגדול שואב את השראתו מהעולם הפסטורלי של 18 הרועה, שעדרו ושדותיו הם כל עולמו, משתמש "ארצות המזרח" . בחוויותיו היומיומיות כמקור לשפה הפיגורטיבית : "אזי לא תתמה עוד על משלים הבאים בספר 'שיר השירים', כמו 'שערך כעדר העזים', 'שניך כעדר הרחלים' ודומיהם, כעל משלים זרים ורחוקים מאד ברוב משיגיהם מהדברים הנמשלים אליהם . אבל נהפוך הוא . במשלים האלה הודיע לנו המשורר את רוחב לבו ואת עוצם הכנתו להיות אמן נפלא במעשהו ; כי על ידיהם צייר לנו בציור שלם את תכונת הרועה, אשר כל ימי היותו על אדמתו לא יעזוב את מגרשי העיר הקטנה אשר חבלתהו אמו שמה, ולבו איננו יודע מאומה מן 19 אפילו המלך שלמה,הדברים הנמצאים מהלאה לשדה מרעיתו" . המקנא ברועה, מש...
אל הספר