אוהבים מוכי ירח 41׀ רוזנצווייג משנת 1926 . במכתב זה הוא מבטא את דאגתו העמוקה׀ מן התוצאות ההרסניות של תחיית העברית כשפה מדוברת המנותקת ממקורותיה המקודשים . "חילון השפה אינו אלא דיבור בעלמא, מליצה בלבד . אי אפשר, למעשה, לרוקן את המילים, המלאות עד להתפוצץ, אלא במחיר הפקרת השפה עצמה [ . . . ] יוצרי התנועה החדשה, לאושרם, האמינו אמונה עיוורת, עד לעיקשות, בכח הקסמים של השפה [ . . . ] ואילו הם הילכו — ועדין מהלכים — כמרותקים על פני תהום [ . . . ] הלוואי וקלות הדעת שהנחתה אותנו 3 כעבור ארבעים לדרך האפוקליפטית הזאת, לא תגרום לאובדננו" . שנה, במסה על עגנון, שלום נשמע פחות אפוקליפטי . תחיית העברית כבר אינה תופעה חדשה ונראית בעיניו פחות מאיימת בגילומה האנרכי ( אפילו במכתב מ- 1926 היתה החרדה שלו מהולה בהיקסמות מהממד הדמוני של השפה ) . מעל הכול, גישתו של שלום שונה כעת משום שמסה זו היא מחווה לדרכים שבהן עגנון מנציח בפרוזה שלו את הדיה הקדומים של השפה העברית . לעומת בני זמנו, שרוקנו את לשון הקודש וראו בתנ"ך טקסט לאומי, עגנון, טוען שלום, הוא הסופר העברי המודרני היחידי שהוא "יורשה של כוליות המסורת היהודית...
אל הספר