פרק עשירי היידגר: האמנות והאמת

168 אסתטיקה את דבריותו מחדש ( re - presentation ) כמו שסבר אפלטון, אלא הנכחה-ממש של דבריות הדבר עצמו ( presentation ) . לעומת עקרון המימזיס, שלפיו הדבר כמו שהוא מיוצג באמנות הוא חיקוי מסדר שני של דבריותו, שהיא האידאה שלו, לשיטתו של היידגר, האמנות היא הופעת הדבר באמתותו, קרי בדבריותו . להופעה זו של הדבר באמתותו קוראים אָ-לֵתֵאה ( a - lethea ) . שם זה — השם היווני הקדום לאמת — מרמז על הדרמה שבה : השם מורכב מהמילה היוונית לֵתֶה ( lethe ) , שמשמעה הסתרה, שכחה, כסות, שקר, ומהתחילית היוונית אָָ ( a ) , שמשמעה שלילה . כלומר האמת היא מצב עניינים שבו הדבר נתון קודם כול בהסתרה, ורק אז מגיח ממנה ומופיע באמתותו . היידגר מגייס את המובן היווני הקדום של האמת לפנומנולוגיה שלו : האמת אינה ממוקמת בשפה, בהיגד הלשוני על העולם, אלא בעולם התופעות עצמו . האמת נחשבת לאירוע של הגחת הדבר ממוסתרותו אלי נראות, וגם של נסיגתו ממנה חזרה להסתרה . אפשר לדמות את האמת למופע תאטרון : השחקן הוא הדבר . הבמה היא שדה התפיסה שבו מופיע הדבר כתופעה . עם תחילת ההצגה והרמת המסך הדבר מופיע על במת התפיסה, מציג את הקטע שלו, ואז נסוג...  אל הספר