פרק תשיעי ניטשה: האסתטיקה של האקסטזה

150 אסתטיקה ואם נוסיף לבעתה את ענגת הדבקות העולה מנבכי פנימיותו של האדם, אכן, אף של הטבע, בשעת "שבירת כלים" זו עצמה של עקרון ההתפרטות, או אז זוכה עינינו להציץ לתוך מהותו של הדיוניסי, אשר יותר מכל נתקרב אליו אם נדמהו אל השכרות [ . . . ] . בקסמו של הדיוניסי מתחדשת לא רק ברית בין אדם לאדם ; גם הטבע שנוכר, העוין או המשועבד, חוגג שוב את חינגת התפייסותו עם הבן האבוד, עם האדם [ . . . ] . בזו השעה העבד יוצא לחופש ; בזו השעה מתפוררים התחומים המאובנים, העוינים, אשר תחמו בין אדם לאדם [ . . . ] . בזו השעה [ . . . ] מרגיש כל אחד עצמו לא רק מאוחד, מפויס, ממוזג עם הזולת, כי אם ממש אחד עמו, כאילו נקרע לגזרים צעיף המאיה, ורק בלואיו עוד משוטטים אי – פה אי – שם על פני סוד האחד 1 הקדמון . ניטשה מאמין בהשתתת העולם על עיקרון אחד . באופן זה השניות בין סובייקט לאובייקט מתבטלת, ולכן אפשר לראות בדיוניסי גם כוח קוסמי . את הדיוניסי יש להבין לא רק כהיחשפות האק- סטטית לממשו של עולם, אלא גם כממשו של העולם עצמו . כך אפשר לזהות את הדיוניסי גם עם הכאוס הרוחש ביסוד העולם . בהקשרו האסתטי הדיוניסי מזוהה עם המוזיקה והשירה,...  אל הספר