3. תפילת חנה – הקול שכנגד

חנה כדוגמה וכמופת אך כדי שפרשנות זאת תהווה בסיס להעמדת תלמידי אמורא הדור הראשון רבי יוחנן . עמדה אלטרנטיבית לעמדת המשנה עליה להיות מוצגת ככזאת, ואת זה הסוגיה נמנעת מלעשות באופן מפורש . אך דומני שבדרכה היא עושה זאת בכל זאת באופן ברור, אם כי מובלע . תחילת הצבתו של המהלך של ר׳ אלעזר כחלופה לעמדת המשנה היא, כפי שראינו, בניסיון הראשוני המיוחס לו להשיב לשאלת המקור המקראי של חובת התפילה בכובד ראש ( ״מנא הני מילי ? ״ ) באמצעות הפסוק הפותח של התיאור המקראי של תפילת חנה : ״והיא מרת נפש ותתפלל אל ה׳ ובכה תבכה״ ( שמואל א א, י ) . הצעתו של רבי אלעזר לראות בפסוק זה את הסימוכין המקראי לפסיקת המשנה מניחה בהכרח, ראשית, שלדעתו אופן עמידתה של חנה בתפילתה היא הדוגמה והמופת המקראי לעמידה בתפילה בכובד ראש, ושנית, שבאותה מידה תפילתה האישית והחד-פעמית ראויה לדעתו לשמש דוגמה ומופת לתפילת הקבע היומית של כל אדם . הצעתו נדחית, כאמור, על ידי הסתמא דגמרא, אך היא נדחית לא בטענה שאין להקיש מנורמות ההתייצבות של תפילה מזדמנת לנורמות ההתייצבות של תפילת קבע, כי אם בטענה שחנה הייתה אולי נסערת ומרת נפש מדי בעת תפילתה מכדי ...  אל הספר