3. פירושים דחוקים

אל מול מוסדות ההלכה לפסיקות הרשות ההלכתית המוסמכת ; שאלה אשר אין משטר ליברלי מודרני שאיננו פוסק בה כעמדת הספרי ( ובלבד שהיא מסויגת ברוח משנה ג המטילה חובת אי-ציות על ניסיונות של בית הדין לעקור גופי תורה ממש – או כפי שמכנן אדרעי : ״הוראות ) . במובן זה, ניסיונותיהם של אדרעי, הבלין ובן דוד ( ביחס בלתי חוקיות בעליל״ למשנה ) , ואפילו זה של הרמב״ן, לשמר ככל שניתן את עמדת הספרי כאבן הפינה של תפיסת הסמכות של רשויות ההלכה, תוך צמצום מרבי של חובת אי-הציות העולה ממשנתנו, אף שאינני מסכים איתם, מובנים הרבה יותר . יותר מכפי שהם מבטאים שמרנות יתר, הם מבטאים הבנה לאשורה של מידת הרדיקליות של עמדת המסכת, ורתיעה ממנה . וכך, לכודה בין חוקרים הטועים לראות בחובת אי-הציות שהיא משיתה על החכמים לא יותר מביטוי לריבוי דעות בריא ומבורך, לבין הנדחקים לגדור ולהגביל אותה ככל שניתן, נותרת הפרשנות המוצעת כאן כמעט יתומה, משכנעת כפרשנות אך לחלוטין לא מוסברת . כאמור, קריאותיהם של אדרעי ובן דוד מעמידות את המשנה על מקרים נדירים של הוראה בלתי חוקית הסותרת נורמות הלכתיות מוסכמות על הכול . הם תולים את טענתם בלשון המשנה שלפיה ...  אל הספר