אל מול המסורת ההלכתית במסורת ההלכתית מקור סמכות דתי התובע מבעלי ההלכה ומוסדותיה מחויבות ונאמנות עילאיות . אלא שכמו בעמידה לפני האל ולפני הוראת כתבי הקודש, גם כאן מתפרשים מושגי הנאמנות והמחויבות הדתית שבפיהם באופנים שונים . בעל ההלכה המסורתן רואה את עצמו מחויב לקבל בנאמנות, בצייתנות גמורה ובלא תנאי את מרות פסיקות קודמיו, ככתבן וכלשונן . לעומתו, האנטי-מסורתן רואה עצמו מחויב באותה מידה של רצינות וכובד ראש לא להיכנע להן, אלא לבוחנן היטב, לתקפן כשהן נראות לו ולהמירן באחרות כל אימת שימצא לנכון . אך בניגוד לשתי צלעות הפולמוס הקודמות שבחנו, צלע זאת כפי שראינו זוכה לביטוי מפורש, ברור ומודע לעצמו, למן הדיוטה הקדומה ביותר של ספרות התנאים, אם כי זהו ביטוי תאורטי-הצהרתי בעיקרו . ההכרעות בעד ונגד המסורות ההלכתיות המתועדות במסכת עדויות אינן מנומקות, ובשל חד-פעמיות המעמד, כמתואר בתוספתא, מישור מעשי זה של עשייה הלכתית אל מול מסורת העבר אינו מאפשר בלאו הכי להבחין בהבדל של ממש בין שתי הגרסאות . זאת ועוד, בעוד שהמשנה והתוספתא מציגות לקוראיהן מערכת הלכתית מפותחת ומפורטת למדי, אין בידינו תמונה ברורה של המסו...
אל הספר