ברית עימות שהמסורת ההלכתית צריכה להיתפס כשלמה . אף על פי שפסיקתם מחייבת, אין צורך להניח שפוסקי העבר יכלו להביא בחשבון מראש את חליפות הזמן ושינויי הנסיבות שעימם נדרשים יורשיהם להתמודד . המציאות המשתנה מזמנת נסיבות חדשות ומצבים חדשים, פריצות דרך טכנולוגיות וידע חדש רב שלא שיערו אבותינו . מנקודת ראות זאת, אין המערכת ההלכתית נתפסת כשלמה וטובה לכל עת אלא כמערכת מחייבת שאך טבעי שעם הזמן תתגלינה בה לקוּנות אשר שומה על פוסקי הדור לפסוק בהן על דעת עצמם, אך בכל שאלה אחרת אין בסמכותם לחרוג ממסורת ההלכה הקיימת . עמדה זאת, שכיניתיה בעבודות קודמות ״מסורתנית״, מיוצגת היטב בספרות חז״ל למן רבדיה הקדומים ביותר הן במישור ההצהרתי, הן בפסיקה מטה-הלכתית מפורשת והן בפרקטיקת ההתדיינות המתועדת בה . אך כמו שראינו ביחס לעמידה לפני האל ולפני כתבי הקודש, גם כאן אין היא קולה היחיד . כנגד העמדה המסורתנית אנו מוצאים עמדה הפוכה, ״הללית״ במונחי פרק הפתיחה של חיבור זה, שבהיעדר כינוי טוב יותר כיניתיה ״אנטי-מסורתנית״ ואשר רואה בבעלי ההלכה שבכל דור בעלי סמכות חקיקתית ולא רק שיפוטית ביחס להלכה הפסוקה, שנאמנותם להלכה מתבטאת ...
אל הספר