1. הטקסט ופירושיו

אל מול הכתוב ספרי המקרא וחרף היותם המושא והמניע לספרות המדרש כולה, ספרות זאת הינה יצירה פתוחה, עצמאית וחופשית לחלוטין מצד תכניה, ולדידה אין הטקסט המקראי מהווה מקור סמכות דתית בשום מובן תוכני של המילה . ״ א מר ה תורה״ תמונה זאת אבל כפי שהראה עזן ידין בספרו על מדרשי ההלכה דבי ר׳ ישמעאל, חוטאת לאמת . ידין מראה באורח משכנע שמדרשי הלכה אלה מעניקים, לצד קולות הפרשנים האנושיים, סמכות מיוחדת ופסקנית לקול התורה עצמה . כשהתורה ״אומרת״ את דברה במדרשים אלה, פסיקתה היא סופית מעצם אמירתה . מהלכי ״אמרה תורה״ אינם מוצגים כמהלכי פירוש המבקשים לשחזר באופן מנומק את אמיתה של תורה, אלא כהצהרה סמכותית של אמת זאת המוצגת כקודמת לפעילות הפרשנית וכמייתרת אותה . נוכח מהלכי ״אמרה תורה״ ניצב הפרשן באופן פסיבי לגמרי, ומקבל בהכנעה את דברה . הנה דוגמה אופיינית מן המכילתא המנותחת היטב על ידי ידין : ״ראשון הוא לכם לחדשי השנה״ ( שמות יב, ב ) . למה נאמר . לפי שהוא אומר ״שמור את חדש האביב ועשית פסח״ ( דברים טז, א ) . שמור את הפסח לאביב ואביב לפסח . שיבא אביב בזמנו . הא כיצד . עִבֵּר את אדר שיבא אביב בזמנו, הרי שעִברו את א...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן

מכון שלום הרטמן