2. ״דתיותו״ של אברהם

0 ברית עימות ובעליל נרתעת יותר מאפשרויות קרובות יותר לפשוטו של מקרא, היא עשויה להעיד טוב יותר על תפיסת עולמם של האחראים לה . צמצום התרעומת של אברהם לתחום פרשנות ההבטחה האלוהית נוטל ממנה כל ממד מוסרי גלוי . הוויכוח איננו אפילו על הראויות המוסרית של הפרשנות המרחיבה של אברהם לעומת זו המצומצמת יותר שהוא מייחס לאל ; השאלה איננה כיצד ראוי לקרוא את ההבטחה, אלא כיצד צריך לקוראה . מהו ההיגיון הפנימי של קריאה ליטרלית הרואה בה הבטחה שלא להכרית כל בשר במבול של מים דווקא אם אפשר לענוש כך באין-ספור אמצעים אחרים ? יש צדק רב בטענה שר׳ חייא שם בפי אברהם שלפיה אם כך אתה מפרש את שבועתך ״את מערים על השבועה״ ואינך יוצא ידי חובתה . אבל הניסיון המחוכם, אף כי דחוק, לראות את אברהם כמעמת את האל עם הפרשנות הסבירה להבטחתו לנח במקום עם הראויות המוסרית של תוכניתו, מאפשר לר׳ חייא לציירו כמי שאיננו כופר או מערער על השלמוּת המוסרית של שיקול הדעת האלוהי כשלעצמו . כך גם, אם כי באופן מחוכם הרבה יותר, בדרשתו של ר׳ לוי . אמר ר׳ לוי : ״השופט כל הארץ לא יעשה משפט״ – אם עולם אתה מבקש אין דין, ואם דין תבקש אין עולם . את תפיס ח...  אל הספר