120 | אקולוגיה של ספרות ( מיומנויות פואטיות ) להיזון מחומרים של הביטטים ספרותיים מרוחקים וניודם המפרה להביטטים אחרים . הגומחה הספרותית – שאינה מקום אלא ׳מיומנות בזיקה אל מקום׳ – מפרקת את המושג המעורפל של ׳סביבה ספרותית׳, מונח שיעילות הפעלתו בתולדות הספרות היהודית בכלל והעברית המודרנית בפרט מוגבלת ביותר . הסופר היהודי המסורתי חיבר ספרי פירוש לתלמוד ול שולחן ערוך , או חיבר ספרי הלכה ( דוגמת ספרות השאלות והתשובות ) בתוך ׳מרחב קינוני תודעתי׳ של קהילת שומרי המצוות שבכל הפזורה היהודית . גם הזיקה הפשוטה והחומרית של הדפסת הספר והפצתו הייתה כלפי מרחבים חוצי קהילות במרחקים גאוגרפיים מרוחקים זה מזה . ׳סביבתו הספרותית׳ מוגדרת על ידי הגומחה הספרותית שבתוכה ׳התגדר׳ עם בני שיחו באירופה, בצפון אפריקה ובארצות המזרח התיכון ( בקיאות בארמית ובעברית ושליטה בספרות ההלכה ) . היותו כותב דִיאַספּוֹרי, כלומר בעל זיקה לנקודת מרכז תודעתית, היא בעלת חשיבות רבה יותר מזיקתו למרחב הגאוגרפי שבו כתב, אף כי חלקים גדולים של כתיבתו מושפעים מחבורת הלומדים הקרובה שלו בקהילה ובישיבה שבתוכה . הסגולה הדיאספורית שלו ( היותו נוכ...
אל הספר