58 | אקולוגיה של ספרות זה בזה . בסופו של דבר חתר להעמיד מפה סינכרונית רציפה של מדעי הטבע ומדעי האדם שתספק הסבר מדעי מערכתי משותף לתחומים שונים, אשר ממנו יהיה אפשר לגזור מובן אפיסטמולוגי לגבי מקומה של התודעה האנושית כמוסברת בתחומי המדע והרוח באופן משולב . כדי להתקדם במשימה של שׂרטוט מפה כזו העמיד בייטסון שאלה מטא- מתודולוגית ( ואולי יש לומר שאלה ׳מקדמית׳ ) החוזרת בכל עיוניו : האם שאלה ׳טיפוסית׳, העומדת במרכזה של דיסציפלינה מדעית אחת, יכולה להישאל בתחום שונה, ובכך יצופו מובנים סמויים שלא טופלו בתחום היווצרותו ? האפשר, למשל, כי שאלה שמציג ביולוג על התפתחות המינים תוכל להישאל בידי סוציולוג באמצעות אותם מונחים לגבי התפתחות חֲברות, ובכך תאיר תחומים מוחשכים בהתפתחותן ? באמצעות מתודולוגיה הומולוגית זו ביקש בייטסון לפרוץ את גבול הטיפוסיות של שאלות בכל תחום, ולנייד שאלות מתחום לתחום, לא משום שביקש ליצר מרחב עיוני אינטרדיסציפלינרי, אלא משום שסבר כי כל מערכת מווּסתת בנויה על יסוד אותם עקרונות ויסות הפועלים במערכות ׳אחרות׳ . בייטסון סבר כי המתודולוגיה הזו – שהקנתה לו מעמד של ראשון ההוגים של הקיברנט...
אל הספר