106 | כַּוְכַּבּ : נשים בדואיות פורצות דרך היום, אבל אני תמיד מודה לאלוהים על ששרדתי ויצאנו ממנו, אני והבת שלי, בריאות ושלמות . בתקופת המבחנים בשנה השנייה ללימודים בתואר השני של מנהל מערכות בריאות, תואר שהרבה אחיות לומדות כדי להתקדם, שיפצנו את הבית . הייתי לחוצה מאוד, ולכן החלטתי לצאת לבאר שבע להתאוורר קצת, לעשות קניות ולאכול עם חברה בחוץ . תכננתי לחזור לפני שהילדים חוזרים מבית הספר . בדיוק כשהתיישבתי עם חברה בבית קפה, לפני שנגענו באוכל, התקשר בעלי . הוא סיפר שקיבל שיחת טלפון מאחיו שצעק לו משהו על הבת שלנו ועל משטרה . בעלי לא הצליח להבין מה קרה . התקשרתי לגיסי, והוא אמר, "עכשיו, עכשיו אני רוצה אותך בתחנת משטרת העיירות ליד צומת שוקת, עכשיו ! " "מה קרה ? אני בבאר שבע . . . " אמרתי . "קרה משהו נורא, אני לא יכול לספר בטלפון . הבת שלך בחיים, אבל תבואי" . שמתי כסף על השולחן ויצאתי מהמסעדה בריצה . לא נגענו בכלום . הרגשתי שהדרך לשגב שלום ארוכה כל כך . תמיד הרמזור ביציאה מבאר שבע איטי, אבל הפעם הוא כאילו היה איטי במיוחד . החברה שלי נהגה, ואמרתי לה שאני רוצה לרדת ולרוץ ברגל . היא החזיקה אותי בכו...
אל הספר