המפגש בין העולם הפנימי למציאות בטיפול הדיאדי בתוך "המשפחה החדשה"

360 רעיה אבימאיר-פת צורך זה של הילדים מנוגד לעתים לצורך של ההורים להדיר את "השלישי" המאיים, כפי שכותבת דנה אמיר באחרית הדבר לספרה של צווטאייבה ( צווטאייבה, 2012 ) : "אהבת נשים היא אהבה המסרבת להפוך משניים לשלושה . היא דיאדה הממאנת להפוך לטריאדה . מתוך שהיא חותרת לאחדות ( Oneness ) או ל"אחדיות" ( One - ness ) — היא ממאנת להתרחב" . . . "הברית בין שתי נשים, אותה ברית שאינה סובלת את האחר מעצם מהותה, נסדקת ברגע שהאחר, הילד, נולד לתוכה, דווקא מתוך שלילתו האפריורית כמשאלה . " ארון ( 1995 Aron, ) טוען שהגישה הפוסט-מודרניסטית נוטה לזנוח את מושג ה"זהות" לטובת גישה שמדברת על "מגוון זהויות" . הוא מבקש לאמץ גישה המכבדת גם את הזהות וגם את המגוון . לדבריו, אנו זקוקים לתחושת עצמי מלוכדת ואינטגרטיבית שמספקת לנו הזהות ; הזהות אשר מדגישה את תחושת ההמשכיות, הקביעות, הסינתזה והאינטגרציה . מנגד, אנו זקוקים לסובלנות שמאפשרת ליהנות מסתירות, ואף מחוסר אינטגרציה, בתחושת העצמי שלנו . במקום לזנוח את מושג הזהות ארון מציע להחזיק גם בזהות וגם בשוני בתוך כל אחד מאיתנו ( gender identity לצד gender multiplicity ) . ד ....  אל הספר