ההיעדר האמהי כחוויה מתקיפה

84 חיותה קפלן 2004 ) . היא יכולה להיות גם הפרעה מתמשכת ביחסי אם-תינוק / פעוט, לעתים ידועה ומדווחת אך לרוב היא בשולי ההוויה המשפחתית מבלי דעת ( פרנצי, 1930 ; חאן, 1963 ; ויניקוט, 1954 ; גרין, 1980 ) . ההורה לא בהכרח מודע לחלקו בחוויה המצטברת הקשה של ילדו . לרוב, התנהגותו ההורית שגרתית בהתנהלותה ואינה תוצר של הפרעה נפשית . נסיבות חיים, דפוס התנהלות אמהית ומבנה הנפש של הילד הם שהובילו לתחושת ההיעדר . בחדר הטיפול, עם הפנייה ולאחר הערכה דיאדית, אנחנו אומדים את משאביו המנטליים של ההורה להיות שותף ב"מסע" הטיפולי המורכב . המודל הדיאדי מעניק אשראי רגשי לא מבוטל ליכולתו של ההורה ליטול חלק פעיל בעבודה הטיפולית . עליו להיות נוכח לסירוגין בפגישות, להיות מגויס לפעילות הילדית — הדחפית באופייה, לעשייה המשחקית בגרסאותיה השונות, למפגש עם אפיזודות רגרסיביות בהתנהגותו, אך בעיקר להיות עד לחיי הנפש של ילדו ( קפלן, 2010 ) . לחיי הנפש יש הווה טעון, ולרוב בעטיו פנו . עם זאת, הניסיון מלמד שבמקרים רבים נושא עמו ההווה עבר סמוי, המאופיין בכשל סביבתי של היעדר אמהי, אשר הילד חווה כחוויה רגשית בלתי נסבלת ואשר הוביל א...  אל הספר