45 בעריסה והיית חייבת להתפנות, כשקול בכיו מרעים את הבית . שוב פחדתי שאני עושה לו נזק עצום . מלאה בתחושות אשמה קשות, רצתי אליו בחזרה תוך הרמת המכנסיים למקומם . רוב הזמן הייתי בטרנינג, כולי מרושלת עם שיער מקורזל, ריח של פליטות חלב חמוץ ועיניים מזוגגות מעייפות . שוב ושוב הייתי בודקת את רישומי האוכל, לא מבינה למה הוא לא עולה מספיק במשקל . מרוחה לידו על השטיח, טרודה ועייפה . בעלי חזר לעבודה אחרי שבוע . כל הכבוד לו שהוא חרוץ ועובד קשה, אמרו כולם . הוא קם בבוקר, יצא מחדר השינה, התרחץ, התלבש ויצא לעבודה . יום אחד קלטתי את הבושם . הוא ממש התבשם . איזה דבר זה היה בשבילי ! מותרות ! ! אני בקושי זוכרת איך קוראים לי, כל כולי בהישרדות, והוא מתבשם ! זה המחיש באופן ברור את ההבדל הענק שנפער בינינו : הוא חוזר לעבודה וממשיך בשגרת חייו, ואני בכאוס אין-סופי . בתקופה הזו הערכתי את אמא שלי עוד יותר . וואו, איך גידלת אותנו, שלושה במרווחים קטנים . היית רוב הזמן לבד, גם בשבתות, כי אבא עבד ועבד . כל הכבוד לו . הוא היה חוזר מאוחר, כשאנחנו כבר במיטות, והכול עשית לבד ! אני מורידה את כל הכובעים בפנייך, אמא, בפנייך וב...
אל הספר