56 פרק שני העיקרון הפשוט הזה הוביל את פרויד, בתחילת דרכו, לזהות את העיקרון הראשון המניע את החי באשר הוא כעיקרון שאותו כינה "עקרון העונג" . משמעותו היא שהיצרים דוחפים אותנו להתרחק 2 היצרים המולדים, ממצבים של כאב ולהתקרב למצבים של עונג . שאותם מיקם פרויד באיד ( ראו הסבר בספח ) , פעלו במודל המוקדם לפי עיקרון זה . פרויד הבין מיד שעקרון העונג לא מספיק כדי לשמר חיים . ההסבר לכך הוא פשוט : יונק, למשל, שירוץ אל המעיין הקרוב ברגע שירגיש צמא יותקף במהרה על ידי טורף רעב, המונע על ידי התשוקה לבשר, ולא יקים צאצאים . ילד, למשל, שירוץ לכביש אחרי כדור מתגלגל עלול להידרס על ידי מכונית . הסיבה לכך שעקרון העונג לא יכול להעניק חיים לאורך זמן היא, שהיצרים המארגנים אותו הם מולדים, ומתוקף כך גם קודמים לתנאי המציאות אל תוכם ייוולד החי . מכיוון שהם לא משתנים, אין הם "יודעים" על המציאות ולא כלום . עד 1920 סבר פרויד שהמינים שהתפתחו במהלך האבולוציה הם אותם המינים שפיתחו יצרים נוספים, הדוחפים את היצור החי לשמר את עצמו . הוא קרא ליצרים אלו "יצרי-אני", או "יצרי-שימור-עצמי" ולעיקרון המנחה אותם 3 עקרון שימור העצמי, "ע...
אל הספר