14 פרק ראשון הוא שאל שאלה ביקורתית : "מה לא טוב בחושים שלנו שמונע להכיר את הממשות כפי שהיא ? " . האופנים שבהם אנו תופסים את העולם עשויים להיות פונקציות של הכרה שלנו ולא של הממשות עצמה . לכן, מבחינה אפיסטמית הוא הבחין הבחנה ברורה בין הסיבה להצדקה של אמונה שלנו, דהיינו, הבחין בין סברה לידיעה . כדי שמשהו יהיה מוצדק נדרש לסלק מתוכו את הדברים שתלויים בנו . כסנופנס לא היה מוכן להחזיק באמונות רק מכיוון שעולם התופעות גרם לנו להאמין בכך, ולכן הציע לפתח חשדנות ולהיפטר מדברים שרירותיים — אם רוצים לדעת את מהותו של העולם יש להיפטר ממה שייחודי לנו ומהפרספקטיבות שלנו . יש להיפטר מהמכניזם שבו אנו תופסים את התופעות באמצעות החושים, משום שייתכן שהעולם כשלעצמו אינו באמת כפי שהתופעות מציגות אותו . אין לנו שום הצדקה אמיתית להניח שהתופעות אכן מציגות את המהות, ולכן יש לחשוד בהן ולנסות לסלקן . אנו אמנם מאמינים בהן באופן אינטואיטיבי, אבל זאת עדיין אינה הצדקה, ולכן צריך לחשוד ולחשוב כי ייתכן שאנו טועים . במובן הזה, כסנופנוס הוא הראשון ששאל את השאלות האפיסטמיות היסודיות ביותר, כגון : "מתי האמונות שלנו מוצדקות ? "...
אל הספר