108 | מקרב ומרחיק ׀ בועז צבר תביעותיו והדמויות שבו הם הזירה שבה מתפתחים גופם ונפשם של ילדים לאורך שנים מכוננות והרות גורל, מרחב שבו גוועת במהירות תמימותה של הילדות ומפציעה ההכרה הצובטת של גיל ההתבגרות וראשית הבגרות . ביטוי לעוצמתה הקיומית של התקופה ולמופעיה המוזרים בבית הספר התיכון אפשר למצוא בשירו העז של אהוד בנאי, "זמנך עבר" : 1 בחלומי חזרתי לבית הספר התיכון למסיבת פורים וקסמן עמד בפינה מבוייש, זה היה לפני שהוא התחיל עם הנדודים . "חשבתי שאתה בהודו" אמרתי לו "אני בהודו" הוא אמר "וגם אתה עכשיו בהודו אתה לא מרגיש מוזר ? ! אנחנו כאן אורחים לרגע הבט סביב, זאת לא המסיבה שלנו, אתה מקשיב ? " "אני מקשיב" אמרתי לו "וזה באמת שיר לא מוכר" "נכון מאד" אמר לי וקסמן - "זמנך עבר" . בחלומי חזרתי לבית הספר התיכון לטיול שנתי רוזמן נעלם עם הטייפ הנייד, פתאום שמעתי אבי - רוד בין השיחים, "המשאית לא תחכה" קראתי לו "שיסעו כבר ! " הוא אמר "אני לא זז מכאן עד סוף הצד זה קטע נהדר ! 1 "זמנך עבר" . מילים ולחן : אהוד בנאי ; ביצוע : אהוד בנאי והפליטים ( הד ארצי, 1987 ) . דמותו של בית הספר | 109 אנחנו כאן אורחים לרגע...
אל הספר