טיבה של ההתקשרות החינוכית המשמעותית

54 | מקרב ומרחיק ׀ בועז צבר בנקל בין דאגה שהיא מן השפה אל החוץ לדאגה אמיתית, המתבטאת במעשה, ובהתאם לכך יכוונו את יחסם . יסודה הפדגוגי של הדאגה נושא ערך קיומי מובהק – הוא ביטוי להכרתו של המחנך שהילד אכן ראוי למאמץ שהוא מוכן להשקיע בו . במובן זה הדאגה מבטאת את הכרתו של המחנך בזכותו של הילד להתנסות ואף לטעות, ובנכונותו לשאת בעול שהתנסויות אלו עלולות לחולל עבורו . כשהמחנך מביע אי - שביעות רצון מנוכחותו הדלה של התלמיד בשיעורים וחשש שאם ימשיך בכך ייפגעו ציוניו ואולי גם עתידו, הריהו מעיד מניה וביה כי הוא מוכן להתפנות ולשבת עימו ולסייע לו לחשוב במשותף על דרכים לשפר את דרכיו ( לעיתים גם תוך כדי פיקוח והצבת גבול ) . לעומת זאת, מחנך המטיל על חניכיו בכל עת מגוון איסורים והגבלות בשם דאגתו להם, אינו מעיד בהכרח על אהבתו אותם, כי אם על חששו ודאגתו לעצמו ( לזמן ולאנרגיה שבהתנהגותם הם עלולים לגזול ממנו ) . צורות רבות של פיקוח משמעתי ומִנהלי על הילדים בבית הספר אינן אלא אצטלה לדאגה עצמית כזאת, ולכן אין פלא שהן מעוררות בקרבם התנגדות ותגובות ציניות . לעומת זאת, כשתלמיד חש כי דאגתו של המחנך ותביעותיו ממנו נ...  אל הספר