80 | לומר זאת אחרת : לדבר על גילוי עריות בשפת הספרות סובלנות לפרדוקס, החיונית להתפתחות וליכולת היצירה של האדם . תפיסה זו של צורן מיתרגמת לחוויה ממשית של נפגעות רבות, המכירות היטב סתירה פנימית ופרדוקסים אימננטיים, מובְנים . למשל, הן יודעות כי הפגיעה התרחשה, אך אינן מאמינות כי היא אכן קרתה ; הן יודעות באופן קוגניטיבי מיהו האשם בפגיעה, אולם באופן רגשי מאשימות את עצמן ; הן יודעות כי הסביבה שלהן – בן הזוג, החברה, משתתפות בקבוצת התמיכה – אינה תוקפנית, אולם חוות את עצמן כקורבנות ; ולהפך – הן מבקשות לומר אמירה ניטרלית, אולם חוות את עצמן כפוגעניות ; הנעים נחווה כפוגע, הפוגע נחווה כנורמטיבי ועוד . כאמור, הדיאלוג החברתי מותיר את הנפגעת בשדה קרב אלים ובינרי, שבו היא יכולה באופן בסיסי לפגוע או להיפגע . קשה, כמעט בלתי אפשרי, להבנות זהות שאינה פועלת על פי כללי "או - או" אלה . בניגוד לדיאלוג החברתי, הטקסט הספרותי – על מאפייניו השונים – מאפשר הכרה בפרדוקס ופיתוח סובלנות כלפיו . למשל, במסגרת קבוצת תמיכה לנפגעות גילוי עריות דיברו המשתתפות על זוגיות בעקבות פגיעה . חוויה זו עובדה בעיקר דרך היחסים והקשרים ש...
אל הספר