126 פרק רביעי הציונות המזרחית צמחה לאחר הפרעות ביהודי רוסיה המכונות 'הסופות בנגב' בראשית שנות השמונים של המאה התשע עשרה, ובעקבותיהן גם נוסדה תנועת 'חיבת ציון' . תנועה זו, בראשותו של יהודה לייב פינסקר ( 1821 – 1891 ) מחבר ה'אוטואמנציפציה', אומנם הצליחה להקים מנהיגות לאומית במזרח אירופה ואף לארגן עלייה יהודית לארץ - ישראל, אולם השפעתה על כלל יהדות העולם הייתה מצומצמת . כאשר נוסדה הציונות כתנועה פוליטית בראשות הרצל בקונגרס הציוני בבאזל ב - 1897 , התמזגה 'חיבת ציון' עם תנועה זו . מזרח ומערב התמזגו בפועל בתנועה הציונית משלהי המאה התשע עשרה ואילך . קיומה של תנועה לאומית יהודית אחת לא הצליח להקהות את קיומם של מגמות וזרמים שונים בציונות . מראשיתה הכילה הציונות תחת ארגון גג אחד זרמים ופלגים אחדים : תרבותיים, מעשיים, מדיניים ודתיים, אשר ביטאו השקפות שונות ביחס למטרות התנועה . עצם קיומה של הציונות כתנועה לאומית אחת המאוגדת באמצעות הקונגרס הציוני מערערת לכאורה את האפשרות להבחין, כפי שאני מבקש להציע, בין מזרח למערב בציונות . עם זאת הקמתה של התנועה הציונית לא גרמה לביטולם של מוסדות הנהגה בקרב ציוני ...
אל הספר