מבוא

58 פרק שני הרצל . את שבט ביקורתו לא חסך גם מן הסופרים העברים ( 'הצעירים' ) והתעמת איתם על אופייה של התרבות העברית ועל היחס אל העבר היהודי . בעקבות הקונגרס הציוני הראשון מתח אחד העם ביקורת נוקבת על הציונות המדינית . הוא קבע אז : 'תשועת ישראל עתידה לבוא על ידי "נביאים", לא על ידי "דיפלומטים"' . 2 דהיינו נביאי ישראל, שראו לנגד עיניהם תמיד את האמת החברתית הצרופה ולא את חשבונות השעה הפוליטיים, היו בעיניו דגם לחיקוי . על פי הדגם הזה שאף אחד העם לבסס את מנהיגותו כמי שסבור שיש בידו התובנה ההיסטורית המתאימה ליצירתה של התחייה הלאומית היהודית . מנהיגותו של אחד העם הייתה שונה תכלית שינוי ממנהיגותו של הרצל . הוא לא ניחן באותה מידה של כריזמה כזו של הרצל והוא שב וטען שאין הוא מסוגל להנהיג, לפחות לא במישור הפוליטי והארגוני . כמנהיג של ממש הוא עמד בראש אגודת 'בני משה' ( 1889 – 1896 ) , שפעלה כמסדר סודי בדומה לבונים החופשיים . מטרת האגודה הייתה להשפיע על הספרות, על החינוך ועל ההנהגה הציונית בימי 'חיבת ציון' . בתחום הספרות הצליחה האגודה לפרסם קובצי ספרות וכתבי עת ובהם 'כורת', 'פרדס', 'לוח אחיאסף' ו'השלוח...  אל הספר