הציר הסינכרוני: ארנולד שנברג ורוח התקופה הווינאית

128 שנברג עם ידידיו הווינאים הקרובים של אברהם בן-יצחק, אלה שבמידה לא מועטה עיצבו את דמותה הרוחנית של אירופה באותה תקופה . באופרה זו, שבה הציב שני דגמים של מנהיגות, חתר שנברג לחבר את האסתטי עם התיאולוגי, והציב לעצמו אתגר להביע את מה שאין למללו ואת הכיסופים להתאחד עם האל . העובדה שהאופרה לא הושלמה מעולם עוררה את תהיית המבקרים, ואפשר אולי לראות בכך ביטוי לאידיאל ( מודע או לא מודע ) של דחיית ההגשמה אצל שנברג, מן הזן שמנסח בן-יצחק בשירו . שנברג בחר בסיפור המקראי כמקרה- בוחן לתהיותיו על תפקיד היהדות בעולם המודרני, ולפיכך רואים החוקרים באופרה וביצירותיו המקראיות מעין מניפסט לכיסופיו לשוב אל היהדות, שאותה עזב כאיש צעיר ב- ,1898 והוא אכן שב אליה מן הנצרות ב- 1933 . כידוע, חולל ארנולד שנברג מהפכה רדיקלית במוזיקה, בשחרור מן הטונאליות המסורתית לשיטת שנים-עשר הטונים ובהפיכת הקומפוזיציה הא-טונאלית לדרך שהשפיעה ביותר על המוזיקה במחצית השנייה של המאה העשרים . על בקיאותו של אברהם בן- יצחק במוזיקה של שנברג אפשר ללמוד מסיפור שמביאה לאה גולדברג בספרה עליו, סיפור שנזכר בהקשר של סירובו לחתום על דברים שאמר ב...  אל הספר