דמיון, פריצוֹת דרך והבלתי צפוי

40 | לשחרר את הדימיון - מאמרים על חינוך, אומנות ושינוי חברתי ליונל פיינינגר ( Feininger ) , “המבט מצדיע לליונל פיינינגר בעודו חוצה את שממת ניו - ג׳רסי״ : מִֵעֵין מעודנוּת בישימון : זוהמת המרחבים ירוקת - הזית צמחייה נפרשת בעשב שוטה, שלולית עכורה שחָשְְׁכה כזכוכית מעושנת, אוויר אפור שסוע לפרקים באודם - החלד של עגורנים ומנופים, ומבעד לטשטוש קו האופק מִתאר עכבישי של אובלים וגשרי קשתות נצפה, חיוור, אך צלול, כשרטוטו של עיפרון - כסף . פיינינגר היה אומן שצייר בין השאר תמונות מרשימות של גשרי העיר ניו יורק ומיקם אותם גם בעיר וגם באזור השממה של ניו ג׳רזי, שבמשך תקופה ארוכה היה רצועות ארוכות של ביצות, מזבלות ומכונות נטושות . היכרותה של לברטוב עם ציורו של פיינינגר צובעת את היחס המשתקף בשיר לגשר ולשממה האמיתיים : השממה נותרת שממה . היא אינה נגאלת בשום מובן, חוץ מאשר בשפה ובמטפורות המזדמנות שלה . אולם כשאנחנו קוראים את השיר, לא חשוב מה מצבנו, אנחנו רואים וקרוב לוודאי מרגישים דבר - מה חדש בנוגע לחורבן, לטבע ולעשייה האנושית . מילותיה של לברטוב מזכירות ציורים אחרים של עיר : של ג׳וזף סטלה ( Stella ) , אד...  אל הספר