לדמותה - "הילדה היתומה", "המשוררת הפוליטית" וכן הלאה - ובמקום זאת לבחון את כתיבתה בהקשרים חדשים, היוצאים מלב יצירתה ( דוגמת הגנזיס של שיריה ) או במבט ‑ על ספרותי ולא אחת גם סוציולוגי ‑ היסטורי ; ומנגד, ביקשתי להכניס את שמה לתוך מירכאות, למשל כאשר חלק משיריה זוהה כווידוי כפשוטו, בשעה שמאחורי השירים עומדת פרסונה ספרותית לא בהכרח זהה לפרסונה הביוגרפית . הפואטיקה של רביקוביץ מצטיירת כאן כפואטיקה של הצפנות, של מעברים ואולי בעיקר של סירוב להתקבע בהגדרה אחת באשר היא, אפילו ברמת המיקרו ‑ טקסט ; למשל, בשימוש באלוזיות אל המקורות, שאינו מסגיר השתמעות אחת ויחידה אלא שלל השתמעויות, שחלקן סותרות לא אחת זו את זו, ומוביל אל כמה פרשנויות מתחרות . מן הבחינה הזאת, השיר "אהבת תפוח הזהב", עם שלושים שורותיו הקצרצרות, מלמד בכל אחת מן הפעמים שנזכר כאן בפרט, ובמחקר יצירתה של רביקוביץ בכלל, על גמישותו של הטקסט הרביקוביצ'י להכיל פרשנויות שונות ולא אחת מנוגדות, ולפעול במחוזות רחוקים למדי מאלה שנוצר בהם . כל כמה שספר זה התמקד בעולמה של יוצרת אחת, הרי הוא חורג מתחומה של שירת רביקוביץ ( שאינו צר כלל וכלל ) ועשוי להי...
אל הספר