והנורמות המגדריות . הוא מתעלם מערכה הסמלי והחומרי של הטבעת ומשליך אותה כחפץ אין חפץ בו . בסופו של השיר, כשהגבולות שבים ומיטשטשים מאליהם ( בחלוף השנים, ולא בעקבות פעולות מתריסות שנקטו הנער הכושי ובת המלך ) , חוזרים על כנם הערכים המוחלטים, בשינויי צורה : אהבתו של העבד לנסיכה מונצחת מכוחה של הטבעת השקועה אי ‑ שם ביאור, ולטבעת שוב מוקנה ערך, רגשי וסמלי ; אשת הכושי, תלתליה לבנים . חציית הגבולות שבתוך השיר משתקפת גם מחוצה לו - בתנועה מן העלילה הקדומה והרחוקה במצרים אל ההווה של סוינמינדה, עיר המרחצאות המרכזית בפרוסיה, שם חיבר 3 ממצרים המקראית שבתודעת טשרניחובסקי את "הנער הכושי" בשנת 1924 ; הקוראים - של העבדוּת המתבררת כפרוזדור לגאולה, של בת פרעה אשר מָשתה מן היאור את משה, של מכות הדם והצפרדעים שניחתו על נהר זה - אל מצרים אלילית וחושנית, שאין לה כל קשר לעִברים ולראשית לאומיותם : עבדותו של הנער הכושי אינה מובילה לגאולה ואין בה ממד קולקטיבי ; הדם הזורם ביְּאור בסוף השיר ( "אוּלָם יָדַע, שָׁם בַּיְאוֹר / [ . . . ] יַעֲרֹף דָּם כִּי אָהָב" ) הוא מטפורי, פרי אהבתו של העבד לבת פרעה, ואין הוא נקשר למ...
אל הספר