בגבע, כשהייתה כבת שתים עשרה, פקד אותה גל נוסף של כתיבה, שבמהלכו ניסתה לחבר רומן וכתבה עד ארבעה שירים ליום ( ויינשטוק 1962 ומרוז 1976 ) . אלה היו שירים נלהבים, "על האדם העמֵל, על הטבע, על זריחת השמש ועל מוטיבים מן ההיסטוריה היהודית", ציינה בחלוף השנים ( רביקוביץ ,1965 "העידוד הראשון" ) , שירים "לאומיים וסוציאליסטיים" ( אילברג 1972 ) עִם מוסר השכל, שמקצבם לעתים בלתי מושלם אולם חריזתם טובה . למשל : זהו רצון אותו עַם שנרדף כה בעולם : בית, מולדת, חום, שמש מלטפת ראש, תכלת שחק, זֹהר רֹם - 4 לא חיי לענה ורוש . אז גם אזרה אומץ ושלחה יצירה ראשונה פרי עטה לפרסום - שיר על תקופת החשמונאים והפלגנות ששררה במהלכה, מָשָׁל שמִסרוֹ בן הזמן מודגש : כְּשֶׁרָבוּ מַלְכֵי בֵּית ‑ חַשְׁמוֹנַאי זֶה עִם זֶה, הוֹפִיעַ הַחוֹזֶה לְפֶתַע, גָּבֹהַּ, רָזֶה, עֵינָיו דוֹלְקוֹת בְּאֵשׁ זָרָה, כֻּלּוֹ הוֹד וּמוֹרָא, וְקָרָא : "מַלְכֵי בֵּית ‑ חַשְׁמוֹנַאי, חִדְלוּ מִדִּבְרֵי ‑ הֲבָאי ! הַפְסִיקוּ ! אִמְרוּ דָי ! הַבִּיטוּ : הָאוֹיֵב בַּשַּׁעַר, לְטַרְפּוֹ, לָנוּ הוּא אוֹרֵב ! " וְקוֹלוֹ סְפוּג ‑ צַעַר, וּמַבָּטוֹ רְוֵה ‑ ...
אל הספר