הדיג בכנרת

256 | פרק רביעי וזירז את המוסדות המיישבים לרכוש אדמות פוריות באזור . הוא רשם ביומנו באותם ימים בקשר לדיג בבטיחה כי 'אין להסכים במובן הלאומי שליהודים תהיה 99 במשך כחודש בשלהי 1941 התגוששו שניהכניסה אסורה בחלק ים כנרת' . הצדדים ולא הניחו זה לזה לעבוד ; תקופה זו כונתה 'מלחמת החרמים', על שם 100 הרשת מסוג 'חרם', ששימשה לדיג בבטיחה . לאחר דין ודברים בין הצדדים, ובמעורבותם של הבריטים, נקבע שכיוון שיש שבעה חרמים ( רשתות ) בכנרת, בכל יום בשבוע תדוג קבוצה אחרת : שלוש קבוצות של חורי, שלוש קבוצות מטבריה וקבוצה אחת של היהודים 101 וידרא סבר כי אסור להסתפק בהישג של יום דיג אחדמעין גב וגינוסר . בשבוע . הוא טען כי בידי דייגי הקיבוצים 52 רישיונות מתוך 180 לערך, ועובדים אתם ערבים נוספים בעלי זכויות ורישיונות דיג, ולפיכך אין להסכים שיתנו להם ולערבים אלה רק שביעית מזכויות הדיג . הוא הוסיף כי הממשלה הודיעה שהחל מאפריל 1942 בכוונתה לתת את זכות הדיג רק לאנשים שהיו בעלי רישיונות דיג באפריל 1939 , מועד שבו היו ליהודים 25 רישיונות מתוך 150 , כלומר שישית, וכנראה זה הבסיס לקביעת יום עבודה אחד לדייגי הקיבוצים היהוד...  אל הספר