הדיג היהודי בכנרת בשנות העשרים: חלום ושברו

רעיונות וניצנים ראשוניים לפעילות ימית יהודית | 103 וחבר במועצה המנהלית של המחוז, תפקיד שהקנה לו כוח רב . מאחר שעסק בחכירות ממשלתיות, חכר בשנת 1910 ממושל המחוז, עבד אל-רחאן פשה, 174 עסקיה של משפחת חורי הלכו גם את הזיכיון לדיג בחולה ובאלבטיחה . ופרחו ובמרוצת הזמן קנתה לה השפעה רבה בחוגי השלטון ואף שילמה כסף רב לפקידי הממשלה כדי לשמור על השפעה זו . כמו כן דאגה המשפחה להבטיח את כוחה אצל השלטונות הסוריים, וכך גם עלה בידה להתמיד בשליטתה באזור 175 הבטיחה שבצפון-מזרח הכנרת, שהיה משופע בדגה . משפחת גולדצוויג, שאף היא ישבה בצפת, נכנסה גם היא לעסקי הדגים, ובסוף המאה התשע עשרה קיבלה מהמושל התורכי זיכיון לדיג בכנרת, נוסף על הזיכיון לדיג בימת החולה שכבר היה בידיה . הזיכיון ניתן למאיר גולדצוויג, 176 בנסיבות אלה התפתחה יריבות בין והוא שיתף בעסקי הדיג את בנו שלמה . משפחות חורי וגולדצוויג . בשנת 1915 הצליחה משפחת חורי להוציא מידי שלמה גולדצוויג את זיכיון הדיג בכנרת למשך שלוש שנים, ובתגובה החרימו היהודים בצפת את דגיו של חורי ונמנעו מלקנותם . בתום שלוש השנים ניתן הזיכיון שוב לשלמה גולדצוויג . השלטונות העו...  אל הספר
יד יצחק בן-צבי