לא לחַיֵיךְ לאשכול ענבים

272 חסד נעורים לי כל-כך . כמה ייסורים ! בכמה סבל עזבתי את ר . . . קה . קשה היה לי להבין את הרגשותיה, כל-כך קרה נדמה לי, ובכל זאת בעיניה נוצצת איזו תשוקה, תשוקה שטרם הרגשתי בה קודם . וכמה מתוק מגעה האחרונה הייתה . . כמה חמה ידה . [ . . . ] נדמה היה הנני בורח מהמערכה שפל, מוג-לב אני בעוזבי את המקום הזה, את הנפשות התהורות [ הטהורות ] וביחוד את נפשה היקרה לי לאין סוף . [ . . . ] שַבתִי פתאום מיפו ! ליבי דופק כפטיש כבד ברגע שניגשתי אתמול בערב לדלת של היצקרים . התביישתי, בושה וחרפה הרגשתי בשובי מדרכי להולנד ! [ . . . ] האם אוכל להיפגש עם ר . . . קה ? אני עומד תחת עץ אחרי הבית . האלו טרם ישנים הם והנה . . . היא שרה שיר רוסי, שיר מלאה געגועים, מלאה תשוקה . מי יהיה המאושר לנשק את השפתיים האלו ? ואף לקבל נשיקה מתוקה מהם ? [ . . . ] בערב אני הולך לטייל עם רבקה ואנו שרים שירים רוסיים ועבריים, ואחר-כך הולכים לישון בשלווה . " פרנץ, ההולנדי, נמשך אל חבורה מיוחדת זו, אך גם חש בזרותו : " 1915 . 4 . 12 באר יעקב — [ . . . ] עם כמה ידידים הלכנו ל"העץ" ( העץ שיקמה — מין תאנה פראי ענקי מאחורי המושבה לא רחוק...  אל הספר