225 ארץ ישראל, המעיטו בערכה, ומסורת בבל היא שנחשבה מהימנה ובעלת תוקף . רעיון "אלפיים שנות" ניתוק מוחלט של ישראל מארצו — ושל הארץ מהעם — נמשך בהגות היהודית של ההשכלה, חִלחל לתפיסת עולמם של ההיסטוריונים היינריך ( צבי ) גְּרֶץ ושמעון דובנוב, וסיפק את התשתית לנרטיב הציוני . הוא מתעלם מקיום יישוב יהודי רציף בארץ ישראל ובייחוד מתרבותו של יישוב זה בתשע-מאות השנים הראשונות שלאחר החורבן : בתקופות התנאים, האמוראים הארץ-ישראלים ( מחברי התלמוד הירושלמי ) , אנשי המגילות של מדבר יהודה, הפייטנים על יצירותיהם המכוננות ואנשי הלשון והדקדוק מטבריה . ( גם לאחר מכן, נקודות ציון חשובות של יישוב זה, כגון קהילת המקובלים בצפת לאחר גירוש ספרד, נראות כאיים של "רוחניות", כאילו אין קשר בינן לקיום הארצי, בארץ עצמה ) . מעוררת הִשתאות היא העובדה שלנוכח החפירות הארכיאולוגיות, שחשפו את עושר התרבות החומרית של היישוב היהודי לאורך מאות שנים תחת השלטון הרומי והביזנטי — על עריו ובתי כנסיותיו, מן הגליל והגולן עד דרום ים המלח — טרם השתנתה תפיסת "אלפיים שנות" . הידיעה לא הפכה למודעוּת 20 ולתודעה חדשה . 20 על רקע זה מרתק מאמצו ...
אל הספר