223 הארוטי, מתקיימת, כפי שראינו, בשבת, בקודש הקודשים הריק, ובלִבה של ירושלים . אחרי החורבן הציבו חז"ל חלל פנוי זה כחיץ של ריחוק, המפריד בין עליונים ותחתונים ; אך דווקא הוא מבטא את ליבת הקשר : "רבי יוסי אומר : מעולם לא ירדה שכינה למטה, ולא עלו משה ואליהו למרום, שנאמר 'הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה' וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם' [ תהלים קטו 16 ] " ( סוכה, דף ה, ע"א ) ; ובהמשך אותו דיון, כל דוגמה מקראית לעלייה לשמים נעצרת "למטה מעשרה טפחים" וכל ירידת אלוהים לארץ נותרת "למעלה מעשרה טפחים" . לא נוצר מיזוג קונקרטי בין שמים וארץ . הרווח שנותר ביניהם הוא כגובה ארון הברית, או של הסוכה, שחייבת להיות נמוכה מעשרה טפחים כדי להיות כשרה, בשביל ליצור חלל מעשה אדם, חלל המתמלא בכיסופים, בגעגוע, בהד למשכן, שפגשנו במסענו אל המיתוס . בשנת 70 לספירה נחרב בית המקדש של הורדוס בידי טיטוס . מכתובת שנמצאה בקולוסיאום ברומא, ושפוענחה רק בשנת 2001 , התברר במפתיע שאספסיאנוס, אביו של טיטוס, בנה את הקולוסיאום באמצעות זהב המקדש מירושלים . כך נגלית לנו מחלוקת בין ציוויליזציות — זו הפרובינציאלית כביכול של ירושלים, וזו האימפר...
אל הספר